השבוע הוזמנתי עלי ידי קבוצת זמרות להנחות את אחת הסדנאות שלי המיועדת לזמרים ומורים לפיתוח קול בשם "איך הקול עובד?".

הקבוצה שהזמינה אותי, ביקשה שאתן הרצאה/סדנה על המנגנון הקולי – האנטומיה והפיזיולוגיה של הקול.

 מה אני אגיד לכם? זה אחד הדברים שמשמחים אותי מאוד.

ראשית – כמה נפלא, שלזמרים יש תאבון ללמוד איך הקול עובד והם לא מסתפקים רק בלמלא את סל התרגילים שלהם מבלי להבין ממה הם מורכבים ולאיזו מטרה הם נועדו.

שנית – יש  לי הזדמנות ללמד אנטומיה ופיזיולוגיה של הקול עד לפרטים הדקים ביותר, מה שלא תמיד מעניין את התלמידים הצעירים שלי או לפחות לא ברמה שאני הולכת להיכנס אליה (המורה לביולוגיה בתיכון היה מתמוגג אם היה יודע כמה התאהבתי באנטומיה…)

הסדנה משמשת כמבוא לסדרת סדנאות (קורס) ומיועדת לזמרים ולמורים לפיתוח קול. חייבת להודות שעם כל ההתלהבות שלי לשתף עוד אנשים צמאי דעת וקול ברזי השירה ובגילויים מסעירים בתחום מדע הקול, חשוב לי להדגיש נקודה חשובה.

המדע של הקול וידיעת המנגנון על כל שריריו, סחוסיו, חללי התהודה, תנודות ותדרי הסאונד, הוא רק חלק מלימודי הוראת פיתוח קול אך משום מה הוא הפך קצת טרנדי לאחרונה ופיתח אפקט שמסנוור את המורים הצעירים שמאמינים, שרק כך יצליחו להיות מורים טובים ולהתפרנס בכבוד מהוראה. לצורך המחשה, אני רוצה לשתף אתכם בסיפור קצרצר ואמתי שקרה לי בסטודיו, שבו למדע היה מעט בדבר:

לפני כמה שנים הגיעה אליי תלמידה צעירה (אז בת 12) שהתשוקה שלה לשיר הייתה מעבר לכל מה שפגשתי מאודי. הבנתי די מהר, שמדובר לא רק בתשוקה אלא במצב שהוא על גבול ההפרעה. הילדה העריצה אותי והשעורים היו לפי העדות שלה ושל הוריה, האור היחידי בחייה או יותר נכון, המקום היחידי שבו הרגישה 'בבית'.

היו רגעים קשים בהם כל מה שיכולתי לראות בה היה, גוש של כעס, כאב וחוסר יכולת להכיל שום דבר מלבד את הקול שלה. למרות הערצתה אליי, הרגשתי גם קצת כשק חבטות מנטלי עבורה. היו לי הרבה הזדמנויות לוותר עליה אבל ידעתי שאם אני אוותר, אף אחד אחר לא ירצה לעבוד אתה ובזה נחתם גורלה.

השעורים אתה היו האתגר החינוכי בין המשמעותיים ביותר שהתמודדתי עמם בסטודיו שלי ב 20 שנות עבודתי כמורה לפיתוח קול. מצאתי דרכים משונות לעזור לה ללמוד ולתרגל ובמיוחד חשפתי אותה לרפרטואר שירים שהדליק אותה. הקשיים בתרגול נבעו מבעיות חמורות של קשב וריכוז שדרשו ממני יצירתיות על בבחירת התרגילים. לכל תרגיל נתנו ביחד שם מצחיק ואיכשהו, היה לה כייף לדעת שהם 'התרגילים שלה'. הידע שלה בתאוריה של המוזיקה או בהבנת הסיבות לתרגילים היה דל בהחלט אבל היכולת שלה לשנן מילים של שירים היה פנומנלי. בחרנו ביחד עבורה תפקידים של דמויות שונות ממחזות זמר כהזדמנות לבטא חלקים מעצמה ואתגרתי אותה כל שבוע עם שיר חדש.

את רוב הלימוד הפיזיולוגי, היא הפנימה בצורה אינטואיטיבית ובחיקוי של דוגמאות ווקאליות שלי. לשמחתי העצומה, לסיפור הזה ולעוד רבים יש סוף נהדר. הילדה כבר נערה בוגרת, הפכה מנערה מנודה, לדמות אהובה ופופולרית, התקבלה לאחד מהקולג'ים הגבוהים ביותר לשירה בניו יורק וכיום עושה את צעדיה לקראת קריירה בעולם המוזיקה.

אני זוכה לטלפונים שבהם היא חולקת איתי את כל הטוב הזה שנפתח לה בחייה. הפכתי לדמות משמעותית ולמגדלור ברגעים הכי קשים שנערה יכולה לעבור. את זה חבריי היקרים, המדע לא מלמד! להתמודדות סיזיפית עם תלמידים ביום יום, ולעמידה מול מצבי לחץ שדורשים בטחון בדרך וסבלנות אין קץ, אין למדע תשובות או מזור. על דוגמאות כאלו ואחרות אפשר לשמוע ממורים מנוסים שעברו כברת דרך של לפחות עשור או שניים בהוראה. ועכשיו אני שואלת אתכם:

האם ה'חפירה' המדעית הזאת של מורים לפיתוח קול בעולם ועכשיו גם בארץ, מנסה להרים את הסטטוס התעסוקתי של הוראת פיתוח הקול ולגרום לו להרגיש רציני יותר?

האם ההתעסקות המוגזמת בשיוך השירה למדע יכולה לגרום למורים הצעירים לחשוב בצורה סטרילית, קרה ומפורמטת מידיי? ושאלה גדולה יותר, האם הבקיאות במדע הקול הכרחית ונחוצה עד כדי כך כדי לשיר טוב? 

 שירה עוסקת בחיבור פלאי של חומר ורוח – מנגנון הקול (מדע) לבין מוזיקה ופואטיקה ( אמנות הלחן והטקסט) וממרכיבים נפשיים רגשיים ורוחניים שמחברים ביניהם. כאן מגיעה התהייה שלי, האם התעסקות היתר במדע של פיתוח הקול קצת יצאה מפרופורציה?

האם כדאי קצת להרגיע כאן ולבדוק האם כל מורה לפיתוח קול צריך ללמוד לימודים נרחבים בפיזיולוגיה ובאנטומיה כדי להיות מורה מעולה? האם הפסקנו להקשיב לקולות ולנתח אותם מתוך ניסיון ואינטואיציה? האם המדע מחליף את כשרונו ואוזנו המוזיקלית של המורה בסכמות ובתבניות לימוד שמקבעות וחוסמות יצירתיות?

בסופו של דבר 'המדע' הזה מתנקז למספר עקרונות ברורים ומובנים המובילים אותנו לתרגילים פשוטים שלא צריך להיות איינשטיין כדי להבינם או ליישמם לפי הצורך. אני יכולה להעיד על כך מכיוון שבשנתיים האחרונות העמקתי בנושא בצורה אינטנסיבית והשתתפתי בקורסים כאלו באנגליה ובארה"ב המבוססים על מדע הקול – ווקולוגיה. הסיבות שהשקעתי בלימודים הנרחבים קשורות באחריות שהרגשתי בתור יוצרת תכניות לימוד למורים במסגרת "לדעת את הקול" ומתוך רצון להתחדש ולהבין ממה אנשים כל כך מתלהבים ולמה?

אשמח מאד לשמוע את דעתכם בנושא וכמובן להכיר ולשמוע על עוד שיטות עבודה ש'עוקפות' את המדע או משלבות אותו אבל לא נשענות עליו כאילו שהיה קרש הצלה לכל מורה מתחיל.

 

 רותי חלבני- זמרת, מרצה, ומכשירה מורים להוראת פיתוח הקול

0542098228